“ישנם אנשים שמרגישים טוב מיד לאחר עישון החומר, הם מרגישים זחוחים (high) או מתמלאים בתחושות נעימות. חומר כימי שמצוי במריחואנה, THC, גורם לתאי המוח לשחרר את החומר הכימי דופאמין וזה יוצר את התחושה הטובה המורגשת לזמן קצר”. כך כתוב באתר הרשות הלאומית למלחמה בסמים בחלק המדבר על קנאביס. לי זה נשמע לא רע.
עובדות מדעיות מראות ששום רעילות עצבית לא נגרמת על ידי קנאביס, בניגוד לאלכוהול וקוקאין, כלומר השימוש בסמים קלים אינו ממכר פיזיולוגית. העדויות באשר להשפעה ארוכת טווח שאינה חולפת, עדיין אינן מספקות, ורוב המשתמשים במריחואנה אינם ממשיכים בשימוש בסמים לא חוקיים אחרים מודים ברשות.
“דמיין לעצמך זאת: אתה נמצא במשחק כדורגל, משחק בצד השמאלי של המגרש. כדור פשוט מגיע עליך (הטעות במקור) ואתה חולם על כך שכאשר הכדור ינחת לתוך רגלך תבקיע גול, קבוצתך תנצח ואתה תהיה גיבור. אך אתה לא מחובר. הכדור מתחכך ברגלך ונוחת מחוץ למגרש. באו על סיומם חלומות התהילה שחלמת”. ככה מתוארת באתר הרשות הלאומית למלחמה בסמים חווית העישון. לפי תיאור זה ניתן לחשוב שרוב כדורגלני ארצנו מעשנים חדשות לבקרים.
לא מעט יצירות נכתבו בזכות ובהשראת החומר הירוק-חום הזה. כולנו מכירים ומתרפקים על החיפושיות שהיללו את סגולות הצמח הזה בשיריהם. גם מאיר אריאל שר שהוא “מכור לחתיכת חשיש” ויהונתן גפן מודה שזה מה שעוזר לו למצוא דימויים. שניהם מעידים כי זהו סם לא ממכר ומתלוננים באותה שאיפה על האיסור לעשן. דרך אגב לפי פקודת הסמים המסוכנים עישון תמים או החזקת החשיש לשימוש עצמי עלולה להביא אותך לשלוש שנים בכלא.
רטוריקת הפחד של הרשות הלאומית למלחמה בסמים לא מוכיחה את עצמה פעם אחר פעם. בסקר האחרון שפורסם באתר ובעיתונות הארצית לפני כעשרה ימים נמסר כי ב-1993 שללו 60 אחוז מבני הקיבוצים שימוש בסמים. לפני עשור שללו רק 40 אחוז שימוש כזה, וכיום רק כ-24 אחוז שוללים זאת. לפי סקר רחב היקף המפורסם באתר הרשות, שערכה ד”ר רחל בר-המבורגר בשנת 2006, מאז הקמת הרשות הלאומית למלחמה בסמים ב- 1988 עלו בכל הגילאים אחוז המשתמשים. כך יכולים ברשות לצעוק שהם זקוקים לעוד ועוד תקציבים על מנת למגר את התופעה, בזמן שלא רק שהם נכשלים לאורך שנים, הם כנראה עושים שם משהו שמעודד את העישון, כמו התיאורים מעוררי התיאבון לעיל.
הקנאביס ומוצריו משמש בישראל להקלת מכאובים של חולים, אם החשיש עוזר להם למה שלא יעזור גם לבריאים?
