יום אחד הלכתי לטייל בגינה. כשראיתי אותה פורחת, וכל הפרחים הצבעוניים מחייכים, חשבתי לעצמי שאקטוף לך פרח אחד ויחיד, קטן ויפה ואף אחד לא ירגיש ואת תאהבי אותי.
התחלתי לחפש , אחרי הכל הייתי צריך לבחור פרח אחד מתוך גינה עצומה וזו לא הייתה משימה פשוטה, ואז פתאום ראיתי את מה שרציתי לראות: פרח מאיר עיניים, אדמדם וריחני, עמד לו בפינה, כמעט מבויש. ידעתי שזהו זה נגמרו החיפושים. התכופפתי לקטוף אותו.
“אל תהרוג אותי”- שמעתי.
“מה?”
“אל תהרוג אותי”
“אבל הבטחתי לעצמי שאני אביא לה את הפרח הכי יפה”
“תודה, אבל בבקשה אל תהרוג אותי. יש פה אלפי פרחים יפים”.
“אבל אתה הכי יפה וחוץ מזה למה שאני אהרוג אחד מהם ולא אותך”.
סיום א’
התחלתי להתעצבן. למה מה קרה שאני אקשיב לאיזה פרח, יפה ככל שיהיה, ולא אקטוף אותו. הבטחתי לעצמי שאני אביא לה את הפרח הכי יפה.
התכופפתי וקטפתי אותו. הוא מת ללא ייסורים. לקחתי אותו, את הפרח הכי יפה בגינה והבאתי לה.
חשבתי שהיא תאהב אותי, הסתכלתי בעיניה והיא בשלי.
פתאום משהו השתנה לה בעיניים והחיוך התעוות.
“אידיוט למה אתה צריך להרוג פרח במקום להגיד לי פשוט אני אוהב אותך?”
ואז היא ארגנה את הדברים שלה והלכה.
לתמיד.
סיום ב’
התחלתי לחשוב – טוב נו, באמת חבל להרוג את הפרח הכי יפה בגינה.
אני אמצא את הפרח השני הכי יפה ואביא לה. לקח לי עשר שניות למצוא את הפרח השני הכי יפה בגן, איכשהו זה היה ממש פשוט. הוא היה קרוב לפרח הכי יפה בגן, אבל מספיק רחוק כדי להבחין מי הכי יפה ומי שני הכי יפה.
הרגתי את הפרח השני הכי יפה בגן, הוא אפילו לא התחנן על חייו.
קטפתי אותו והבאתי לה חשבתי שהיא תאהב אותי.
הסתכלתי בעיניה והיא בשלי .
פתאום משהו השתנה לה בעיניים והחיוך התעוות.
“אידיוט לא יכולת להביא את הפרח הכי יפה בגן ולא רק את השני הכי יפה”.
לשנייה לא ידעתי איך היא יודעת.
“אתה לא יכול לעמוד אפילו בהבטחות שלך לעצמך”
“מה?” נדהמתי. פתאום נזכרתי שהיא יודעת עלי הכל.
ואז היא ארגנה את הדברים שלה והלכה.
לתמיד
סיום ג’
התחלתי להבין את הפרח. צודק, למה שהוא ישלם בחייו על השיגעונות שלי.
באתי הביתה בלי כלום וחשבתי שהיא תשנא אותי.
הסתכלתי בעיניה והיא בשלי.
פתאום משהו השתנה לה בעיניים והחיוך התעוות.
“אידיוט אני אוהבת אותך”.
ואז היא ארגנה את הדברים שלה ונשארה.
לתמיד.
🌸