ט’ באב חל השנה בעצם בי’ באב בגלל השבת. הצום החל במוצאי שבת ונגמר בערב ראשון.
ביום א’ יצאתי לתומי ברכבי מבית הורי אשר ברחובות אל עבר מחוז חפצי בשדרות. עצרתי קלות על מנת להתחדש בדלק ושמן מנוע בבילו סנטר.
אולם אבוי, הרכב מיאן להתניע. לאחר אי אילו נסיונות נואשים החלטתי בשעה 14:31 להתקשר לחברת מ.מ.ס.י דרכה יש לי סיוע חד שנתי במסגרת חברת הביטוח הראל. למ.מ.ס.י יש סניף בראשל”צ כחצי שעה נסיעה ממקום היתקעותי, וסניף נוסף במרחק דומה באשדוד.
הנציגה חן לקחה ממני פרטים, שאלה להיכן ארצה לגרור את הרכב אם המכונאי הנייד לא יצליח במשימתו והבטיחה כי תוך שעתיים הוא מגיע ויתקשר לתאם 10 דקות לפני הגעתו.
בשעה 16:20 התקשרתי על מנת לתזכר את מ.מ.ס.י כי נשאר למכונאי המתעכב רק 10 דקות להגיע. הנציגה (ענת או אנה) אמרה כי חלה טעות ובמסגרת הביטוח שלי רכב החילוץ אמור להגיע תוך 3 שעות. אמרתי לה שהנציגה הקודמת הבטיחה לי שעתיים ולכן אני מצפה לפיצוי כי לטענת ענת או אנה המכונאי יגיע רק עוד 30-40 דקות.
אמרתי לה שזה לא בסדר והיא בתגובה אמרה שהנציגה הקודמת כנראה טעתה ולא מדובר בחיים או מוות. הסברתי לה שלא טענתי שמדובר בטעות טרגית אלא בטעות של החברה כלפי לקוח ולכן מן הראוי שאקבל פיצוי. אפילו התנצלות לא קבלתי.
בדרך נס מספר שניות לא רב אחרי שנפרדנו ולא כידידים התקשר ב-16:29 המכונאי ממ.מ.ס.י. הוא לא הציג את עצמו כמובן והתקשר ממספר חסוי שמא אוכל לדעת מי מתקשר אלי. עניתי. הוא ציין כי הוא כבר יוצא מרחובות. בילו סנטר בו אני מבלה את הצהריים בחום נמצא בפאתי העיר.
בשעה 17:10 התקשרתי מטלפון של אימי שבאה לשעשע אותי בזמן האבוד למ.מ.ס.י הפעם ענתה אנה. היא אמרה שהמכונאי המהולל התקשר אלי אבל לא עניתי. אמרתי לה שאצלי לא צילצל כלום. היא אמרה שהוא כן צילצל וכן צילצל ואז עזב את המקום. תהיתי למה לא הוא לא יידע את מרכז השירות שהוא עוזב ולמה הם לא ניסו להשיג אותי. היא לא ענתה לאף אחת מהשאלות שחזרו על עצמן. היא חזרה על “הוא היה שם אתה לא ענית והוא עזב”. שאלתי אותה אם לא הייתי מתקשר אז מבחינתם יכולתי לחכות לנציג עד הלילה. ניחשתם לבד מה היא ענתה.
ואז החל דין ודברים בהם אנה הסבירה כי כמובן אין מנהל או אחראי שאני יכול לדבר בשעה כזו (כבר חמש ומשהו אחה”צ), ובערך עשרים דקות שאני על הקו (היא לא הציעה שהיא תחזור אלי ואני חששתי שמא לא אגיע לדבר עם נציגות אנושית לעולם).
לאחר הדיון המעמיק היא אמרה שהיא פותחת את הקריאה שנסגרה (למה היא נסגרה אם לא וידאתם עם הלקוח שהוא מרוצה, לא מרוצה, קיבל שירות מעולה, גרוע, חי או התייבש למוות?). שאלתי אותה מתי באמת יגיע המכונאי. היא אמרה שהיא לא יודעת. התעקשתי. גם היא.
הפעם אנה נכנעה וקצת לפני 17:30 אמרה שתוך רבע שעה היא מתקשרת אלי (השארתי לה את המספר שלי ושל אימי ליתר בטחון) לעדכן מתי באמת יבוא המכונאי.
לאימא שלי כבר לא היה ספק שהיא לעולם לא תתקשר אני עוד הייתי תמים. בשלב מסוים הפלא ופלא עבר עמית של אימי מהעבודה. עם סיוע והסבר ורחמים שמיימים הצלחנו לחלץ את הרכב.
הגעתי לשדרות עייף אך מותש. בשעה 19:17 התקשר אלי מספר חסום שוב. לא יכולתי לענות כי הייתי עם מצרכים בשני הידיים.
לא חלפה דקה והגעתי הביתה. הטלפון צילצל שוב והזדהה שוב כ’מ.מ.ס.י’ אמרתי לו שאני כבר לא שם והצלחתי לחלץ את עצמי. הוא שאל אם הצלחתי להתניע ולנסוע ואני אמרתי שכן ושחלפו כמעט 5 שעות מהקריאה הראשונה שלי למ.מ.ס.י. הוא אמר שהוא לא מ.מ.ס.י אלא רק מכונאי, אמרתי לו שמבחינתי אין ממש הבדל אם הוא יוסי או אבי אלא שהוא נציג מ.מ.ס.י ושהוא מוזמן למסור לבוסים שלו שהשירות של החברה גרוע.
הוא ניתק לי בפרצוף.
תודה מ.מ.ס.י שעיניתם את נפשי ביום זה.
עדכון- י”א באב. יום שני 14:05- מ.מ.ס.י התקשרו חצי התנצלו, חצי אמרו שלא כל הסיפור שלי מדויק. שלחו לי פיצוי בדמות שובר לארוחת בוקר איפשהו.
