בדקה ה-88 של רבע גמר גביע כלשהו שרק השופט לבעיטת עונשין מאחד עשר מטרים. העבירה בגינה התקבלה החלטת השופט מוטלת בספק. בהילוך השלישי מהזוית ההפוכה החלטתי גם אני שכנראה השופט שגה. בכל מקרה גם אם היה מגע אפשר לא לראות עבירה כזו בדקה כזו שמשפיעה על המשחק בצורה כזו. בספר החוקים זה נקרא ‘חוק ההגיון’- השופט לא אמור להכריע משחקים ואם לא היתה נשרקת עבירה אנשי הפועל לא היו מרגישים מקופחים מדי.
השופט, לאחר 88 דקות של כביכול כדורגל, החליט לשרוק. יש לו שבריר שניה לקבל החלטה. אם ישרוק ולא היה יתנפלו עליו. אם לא ישרוק והיה יתנפלו עליו. הימור. השופט שרק. השופט שגה.
הפרשן הדגול שלמה שרף קובע ‘שזה היה אחרי’, מה שכמובן לא משנה כי הכדור עדיין במגרש. השדר דווקא מתקן אותו ש’עבירה יכולה להיות גם בלי כדור’ וממתין להילוך החוזר. זכותו ואף חובתו. לשופט אין הילוך חוזר האנשים החשובים בכל מיני התאחדויות לא רוצים להכניס מצלמות לעזרת השיפוט. בנ.ב.א זה בסדר, בטניס זה מעולה, בפוטבול זה הכרחי. בכדורגל אסור.
מאותו רגע לא חדלו ארבל את שרף לקטול את חכמון. איציק קורנפיין הביע את מחאתו בפני השופט. קורנפיין לא טועה אף פעם. הוא רק עומד בראש מועדון עם אחד מהתקציבים הגדולים בליגה שסיים בפלייאוף התחתון. בעיתון הבוקר כתבו “שאינו יודע לשפוט”. הרי אף אחד מאיתנו לא טעה אף פעם. דווקא באיגוד השופטים אמרו מה שכולם יודעים אבל לא רוצים לשמוע.
עוד לפני המונדיאל האחרון התברר כמה צריך סיוע טכנולוגי במשחק הזה. תיירי הנרי העלה את צרפת לטורניר במהלך שבכדורסל היו שורקים לו צעדים. גם האנגלים סבלו מטעות שיפוט שהיתה נמנעת אם בפיפ”א היו מאשרים לשופט הרביעי להיעזר במוניטור, גם מכסיקו נדפקו באופן משמעותי ובכלל לא חסרו בטורניר הזה שטויות שיפוט.
המסקנה צריכה להיות לא אישית, חכמון טעה ברבע גמר גביע של מדינה קטנה, הווארד ווב פישל בגמר גביע העולם. המסקנה צריכה להיות כוללנית. אל תכניסו עוד שני דחלילים על קו הרוחב שלא עושים כלום, רק תאפשרו לדחליל שנקרא ‘השופט הרביעי’ לראות במוניטור קטן מה באמת קרה. עד אז נמשיך להתעצבן לחינם.
