המשרוקית מציגה: סילופים, רשלנות ותעמולה

כארגון בדיקת עובדות “המשרוקית” מבקש לקבוע עובדות. אבל כשזה מגיע לסכסוך עם הפלסטינים, הוא לוקח על עצמו לדברר את עמדת המדינה והכיבוש ולא בפעם הראשונה. התחקיר האחרון של הארגון על דברי ח”כ עופר כסיף פועל שוב באותו אופן, ומגיבים חדי עין בעמוד הפייסבוק של “המשרוקית” גם כן מעירים על כך.

התחקיר לא קובע שנפל אי-דיוק עובדתי בדבריו של כסיף. להפך, התחקיר מצטט מסעיף 76 באמנת ז’נבה הרביעית, אשר מעיד בבירור על כך שכסיף דייק לחלוטין. דהיינו, הסעיף המדובר אוסר על מעצר מוגנים מחוץ לשטח הכבוש. לכאורה, כאן הייתה אמורה להסתיים עבודתו של ארגון בדיקת עובדות. בהנחה שבדיקת עובדות הייתה מטרתו.

לחילופין, אם צוות “המשרוקית” מעוניין לקחת חלק במאמץ ההסברה, אז אפשר להרחיק לכת למחוזות לא רלוונטיים של הרינגים אדומים ונון-סקוויטורים.

וכך היה.

ה”תחקיר” של משרוקית קובע שדבריו של כסיף “דורשים הקשר” ושהתשובה לשאלה האם כסיף דייק עובדתית היא “מורכבת”. מהו ההקשר החסר לפי “המשרוקית”? שבג”ץ קבע שסעיף 76 באמנת ז’נבה הרביעית לא חל על עצירים מנהליים. שימו לב, האמירה של כסיף כלל לא עסקה בבג”ץ. וחשוב מכך, לבג”ץ יש רקורד ארוך שנים של העדפת טענות לא בדוקות של הממשלה על פני החוק הבינלאומי (למשל, בענייני עינויים וחומת ההפרדה). אז, לכאורה, לפרשנויות של בג”ץ לחוק הבינלאומי יש אפס מהימנות מבחינת ניסיון העבר. גם אם נתעלם מהתובנה האלמנטרית שבית המשפט של בעל עניין בסכסוך (היינו, מדינת ישראל) הוא פרשן מפוקפק של הדין הבינלאומי.

מעבר לכך, התחקיר של “המשרוקית” הוא מרושל. הוא מסלף בצורה קיצונית את אמנת ז’נבה הרביעית. כך נכתב בתחקיר: “אמנם יש סעיפים באמנה הקובעים כי אין להעביר “מוגנים” מתוך “שטח כבוש” אל שטח “המעצמה הכובשת”, אך סעיפים אחרים באמנה מאפשרים למדינה לפעול בנסיבות מסוימות בהתאם לחוק המקומי הקיים בה”.

מדובר בנון-סקוויטור ובניסיון ערפול מובהק. בקטע המצוטט לא נאמר במפורש האם תחקירני משרוקית הגיעו למסקנה שהאמנה מתירה לעצור מוגנים מחוץ לשטח הכבוש. במקום, הם רק מדגישים שמעצמה כובשת רשאית לפעול לפי החוק המקומי הקיים בה. אבל גם אם המעצמה הכובשת רשאית לפעול לפי החוק המקומי הקיים בה, אין זה מעיד על כך שהיא רשאית להעדיף את החוק המקומי על פני סעיפי האמנה. מצד שני, אם תחקירני משרוקית לא סברו שיש במשפט כדי לערער על דבריו של כסיף, מדוע הציגו זאת כניגוד לדבריו. במילים אחרות, תחקירני “משרוקית” היו מוכרחים להניח, לפחות לשם מראית העין של עקביות, שאמנת ז’נבה הרביעית מתירה מעצר של מוגנים מחוץ לשטח הכבוש. אך האמנה בפירוש שוללת מעצר כזה מחוץ לשטחים הכבושים, לא רק בסעיף 76 אליו התייחס כסיף, אלא גם בדברי ההסבר לסעיף 78 – הסעיף אליו מפנה סעיף 79 הנידון בתחקיר. כך נכתב בדברי ההסבר לסעיף 78:

It will suffice to mention here that as we are dealing with occupied territory, the protected persons concerned will benefit by the provisions of Article 49 [ Link ] and cannot be deported; they can therefore only be interned, or placed in assigned residence, within the frontiers of the occupied country itself. In any case, such measures can only be ordered for real and imperative reasons of security; their exceptional character must be preserved

תרגום: מותר לעצור מוגנים רק בתנאים יוצאי דופן ורק ככורח בטחוני, ואם כבר עוצרים אותם, אז מותר לעשות זאת רק בתחומי השטחים הכבושים.

גם בסעיף 78 עצמו, כתוב בפירוש שהוראות הצד הכובש, לפיהן מתבצעים מעצרים במצב של כורח בטחוני, חייבות להיות תואמות את סעיפי אמנת ז’נבה הרביעית:

Decisions regarding such assigned residence or internment shall be made according to a regular procedure to be prescribed by the Occupying Power in accordance with the provisions of the present Convention

מיותר לציין שגם סעיף 76, אשר אוסר על מעצרים מחוץ לשטח הכבוש, הוא אחד מסעיפי אמנת ז’נבה הרביעית.

במילים אחרות, סעיף 79, אליו מתייחס תחקיר “המשרוקית” לא מפנה לשום היתר לעצור מוגנים מחוץ לשטחים הכבושים. להפך. סעיף 79 מפנה לסעיף 78, שדברי ההסבר הנלווים לו מבהירים שמעצרים כאלה הם אסורים בתכלית.

לבסוף, גם אם נניח לצורך הטיעון את ההנחה המוטעית לפיה לכוח הכובש מותר בתנאים מסוימים לאסור אוכלוסייה כבושה מחוץ לשטח הכבוש, חשוב להזכיר שישראל היא כבר לא כוח כובש מבחינה חוקית. היא הייתה כוח כובש מבחינה חוקית כל עוד משפטנים בינלאומיים חשבו שהכיבוש שלה הוא זמני. כיבוש הוא חוקי רק כל עוד הוא זמני. אחרי חוות הדעת של בצלם ו-HRW אין להנחה הזאת שום בסיס משפטי. כיבוש שהופך לפרמננטי הוא סיפוח דה-פקטו. וסיפוח, בהיותו הפרה בוטה של הדין הבינלאומי, לא מקנה למספח שום זכויות. דהיינו, לישראל אין זכות לאסור פלסטינים אפילו בשטחים הכבושים.

אז הנה, גם מה שהובא בפוסט הנוכחי הוא הקשר. ובשונה מה”הקשר” של המשרוקית, הוא לא מתייחס לפרטים לא רלוונטיים (כמו מה קבע בג”ץ המצפצף באופן שיטתי על החוק הבינלאומי).

נראה, אם כן, כי מה שעמד לנגד עיניהם של תחקירני משרוקית הוא הניסיון לשתול בתודעתם של קוראיהם את המחשבה שנפל דופי בדבריו של כסיף, למרות אפס ראיות לכך.

תחקיר “המשרוקית” התכסה באצטלה של “מורכבות” לצורך המהלך הנלעג שנותח כאן. ומעניין לחשוב, לסיום, על האופן שבו מנוצל מושג ה”מורכבות” על ידי תעמולנים. כיממה אחת לאחר תחקיר “המשרוקית”, פרסם עופר חדד מחדשות 12 שקרים על המתרחש בדרום הר חברון. בדברי ההקדמה לכתבה דני קושמרו וחדד מלהגים על כך שהמצב הוא “קצת יותר מורכב” מתקיפה אלימה של מתנחלים על כפר פלסטיני. מושג המורכבות משמש בפיהם באופן הבא: שקרים וסילופים שעשויים לשרת את משטר העליונות היהודית טרם זכו לתשומת לב ציבורית מספקת. אם כן, היזהרו מהצהרות שטחיות על מורכבות, בייחוד מפיהם של תעמולנים מוכרים.

כתב: יגאל גודלר